כמותם כמוני - היחס הבודהיסטי לעץ
את יחס הבודהה לקדושת החיים, אני מכירה.
הבודהה אסר באופן מפורש כל המתת צורות חיים "כמותם כמוני, אנו כולנו מורכבים מאותם יסודות ולפיכך אל נשמידם".
את יחס הבודהיזם ל'עץ' הופתעתי לגלות: "אדם היושב או ישן מתחת לצילו של עץ אסור שיחתוך את ענפיו. מי שפוצע חבר כזה הוא מרושע". (מתוך כתבים בודהיסטיים בשם הקודיה ניקיה)
פוצע ?....חבר ?....
ראיית העץ כמי שיסודותיו דומים לשלנו, כאלה שאם יחתכו תהייה זו פציעה ורשע!
ראיית העץ כחבר הנותן מטובו ועלינו חלה החובה המוסרית להגן עליו וכך גם על עצמנו, מפנינו, מאשליית עליונותנו. חבר !...לא טבע נשגב ומרוחק, משהו קרוב, יומיומי, הנדרש לקיום הטוב.
כמה נכון.
בכתבה הנפלאה של גדעון לב ב'הארץ' השבוע הוא כותב דברים דומים: "רק הרחבת הזהות העצמית, הרחבת מעגל האהבה, תביא להכרה בכך שדאגה לסביבה היא דאגה לעצמי, פגיעה באחר היא פגיעה בעצמי. כולנו יחד עם דוב הים שהקרח סביבו נעלם, יחד עם היער הטרופי שדחפורים טרפוהו, יחד עם הגחלילית שכבה אורה".
את יחס האדם לעץ בהודו אפשר להרגיש בכל רחוב.
אולי השתרש מאז, לפני 2,500 שנה כשהבודהה נולד וחי בהודו. יחס של קדושה לעצי פיקוס שחלקם משמשים כ'מקדשי עץ' במרחב הציבורי. עם שחר תוכלו לראות נשים סובבות עץ בתפילה, תוך שהן מלפפות חוטים כתומים (צבע הפרישות) סביבו ונותנות מנחה צבעונית של פרח פרי קטורת ואורז. אך באותה מידה ובאותו מקום, ימקם רוכל את דוכנו ויפרוש את מרכולתו ליד עץ קדוש תוך שהוא נותן מענה זריז לקוניו המצטופפים הממהרים...
יחס של חבר, אמרנו.