יחס הבודהיזם הקדום לטבע, לחי ולצומח

2 דקות קריאה

"כמותם כמוני" אומר הבודהה

את יחס הבודהה לקדושת החיים, אני מכירה.

הבודהה אסר באופן מפורש כל המתת צורות חיים "כמותם כמוני, אנו כולנו מורכבים מאותם יסודות ולפיכך אל נשמידם".

את יחס הבודהיזם ל'עץ' הופתעתי לגלות.

"אדם היושב או ישן מתחת לצילו של עץ אסור שיחתוך את ענפיו. מי שפוצע חבר כזה הוא מרושע".

(מתוך כתבים בודהיסטיים בשם הקודיה ניקיה)

פוצע ?....חבר ?....

ראיית העץ כמי שיסודותיו דומים לשלנו, כאלה שאם יחתכו תהייה זו פציעה ורשע!

ראיית העץ כחבר הנותן מטובו ועלינו חלה החובה המוסרית להגן עליו וכך גם על עצמנו,מפנינו, מאשליית עליונותנו.

חבר !...לא טבע נשגב ומרוחק, משהו קרוב, יומיומי, הנדרש לקיום הטוב. כמה נכון.

בכתבה הנפלאה של גדעון לב ב'הארץ' הוא כותב דברים דומים : "רק הרחבת הזהות העצמית, הרחבת מעגל האהבה, תביא להכרה בכך שדאגה לסביבה היא דאגה לעצמי, פגיעה באחר היא פגיעה בעצמי.

כולנו יחד עם דוב הים שהקרח סביבו נעלם, יחד עם היער הטרופי שדחפורים טרפוהו, יחד עם הגחלילית שכבה אורה".

את יחס האדם לעץ בהודו אפשר להרגיש בכל רחוב.

אולי השתרש כבר לפני 2,500 שנה כשהבודהה נולד וחי בהודו. יחס של קדושה לעצי פיקוס שחלקם משמשים כ'מקדשי עץ' במרחב הציבורי.

עם שחר תוכלו לראות נשים סובבות עץ בתפילה, תוך שהן מלפפות חוטים כתומים (צבע הפרישות) סביבו ונותנות מנחה צבעונית של פרח פרי קטורת ואורז. אך באותה מידה ובאותו מקום, ימקם רוכל את דוכנו ויפרוש את מרכולתו ליד עץ קדוש תוך שהוא נותן מענה זריז לקוניו המצטופפים הממהרים.

סיפור בהשראת חוקי הויניה - הנזירות (ויניה פיטקה) :

2 נזירים איבדו דרכם בהרים ולעת חשיכה התלבטו היכן יוכלו ללון .

הם התקרבו לנהר ולפתע ראו עלה של ירק שט בנהר ומכך הבינו כי ישנם אנשים הגרים בקרבת מקום.

הנזיר הצעיר הציע לחפש את המקום ממנו הגיע עלה הירק וללון שם אך הנזיר הבוגר יותר אמר כי מקום בו משליכים עלה של ירק אינו ראוי ...

בדיוק באותו הרגע הבחינו השניים בנזיר שרץ עם מקל בידו, מנסה לשלות את עלה הירק מהמים.

הנזירים הבינו את אשר קרה והחליטו לחפש את המנזר.

ישנה בכתבים אמביוולנטיות המשאירה מקום לשיקול דעת וכוונה הנובעת מההכרה בצורך הקיומי,

אך גם בצורך להיזון. יחד עם זאת קיימים האיסורים הברורים לפגיעה.

השהייה ביער - הישג רוחני מזכך

בסוטרת 'פחד ומורא' מודה הבודהה בפני תלמידיו כי ה"יער יכול להוציא אדם מדעתו אם אין לו ריכוז ", אך קושר זאת להיות היער " מראה לטהורותו של הפרוש ".

וכך אומר הבודהה על נזיר שהוכש למוות בידי נחש:

הנזיר מעולם לא צבע את הנחשים בידידות

כי אם היה עושה כן לעולם לא היה מוכש על ידם

הבודהה מדגים לנזירים שיר ידידות:

"יצורים ללא רגלים קבלו את אהבתי , וכך גם בעלי שתי רגליים וכך גם בעלי ארבע רגליים וכך גם בעלי רגליים רבות" .

ספרות המהיינה מדגישה את אופייה של ההארה כחוכמה וחמלה יחד ( prajna karuna ). הפחד הינו מצב תודעתי וכך גם החמלה. החמלה הינה שלב מעשי בדרך אל ההארה.

" האדם מגיע לנירוונה , שהיא שלום, על ידי פגיעה ביצורים חיים " (קריאטניה 20 ).

סיכום

יחס הבודהיזם המוקדם לטבע אינו אידיאולוגיה מפורשת אלא דבר המתברר כתוצאה מסינתזה של

השקפות וכתבים ונגזר מכלל ההתייחסות לחיים בעולם. הטבע אינו מושא לכמיהה ואף לא סמל.

הטבע הינו חלק ממרקם החיים והאופן בו דברים מתנהלים : מחזוריות, חיים ומוות, קשר ותלות הדדית בין כל היצורים החיים, הבנה כי לא הכל ידוע וכי נדרשת חמלה. סביבת הטבע מתאימה לאימון לשלמות רוחנית וקוראת להתייחסות לטבע כאל שלימות בעצמה.

על פי הדלאי למה ה-14 הרוח הנדרשת לשימור הטבע היא הרוח הבודהיסטית הפנימית בעלת השקט. רוח זו קוראת להקשבה ומודעות רבה למעשים: "רק כשאנו מבינים את הטבע האמיתי שלנו אנו יכולים לחיות בהרמוניה עם יתר העולם".

יחסו של האדם המאמין , הנמצא בדרך החכמה, החמלה והריקות לטבע וליצורים החיים

באה לביטוי בסוטרה על אהבה חסרת גבולות Metta Sutta

הלוואי שכל היצורים החיים יחיו באושר ובנחת,

שכולם יחושו מוגנים ובטוחים.

כל היצורים החיים אשר יהיו,

אלו הרועדים ואלו היציבים והחזקים ,

בין אם ארוכים וגדולים, בינוניים, קטנים, זעירים או עצומים

אלו הנראים ואלו הבלתי נראים, אלו הגרים קרוב או רחוק,

אלו שנולדו או שטרם נולדו,

הלוואי שכל אלו יחיו בברכה ואושר.

נכתב על ידי להרצאה בפסח 2008, הרמת כוסית לחג בות"ל