אחדות הניגודים- מארג של ניגודים בנוף ההודי
אצלנו נהוג לומר שהאדם הינו תבנית נוף מולדתו.
במאמר אציג את אחדות הניגודים כפרספקטיבה להסתכלות נכונה על הפסיפס הנופי אנושי בהודו. אתן דוגמאות מהן התרשמתי בשנת השהות שלנו בהודו מהרחוב ההודי, ששורשיהן נטועים בתרבות ההודית.
בריאת העולם ההודית
אחת מגרסאות בריאת העולם ההודית מספרת על בריאה שנוצרה מחלוקת האחדות, חלוקה ממשית של 'יצור על' המכונה 'פורושה'.
בחלוקה זו, נוצר מכל אחד מאבריו חלק מסויים מהבריאה והחברה ההודית : "מפיו נוצרו הברהמינים - הכוהנים, מזרועותיו – הקשטריה - הלוחמים, מירכיו – המון העם, ומכפות רגליו - השודרות - המשרתים. מזמור ריג ודה 10.90
העולם ההודי משול למארג ייצוגים סימבוליים של האחדות שהתפרקה.
הכמיהה והגעגוע לשלימות ואחדות מפעמת בתרבות ההודית ואיתה הכרה (ואף השלמה) בהפרדה. במציאות ההודית נראה שדברים אשר לנו בתרבות המערב יראו מנוגדים לכאורה, בהודו הם חיים זה לצד זה ללא בעיה.
חיים ומוות – שתי גדות לנהר הקדוש
נוכחות חיים ומוות בנהר הגנגה החוצה את העיר הקדושה ורנסי הינה הבולטת מכולן.
הגנגס הינו הנהר הארוך ביותר בהודו. מקורותיו בהרי ההימליה והוא זורם לאורך עמקים צרים ועמוקים בצפון הודו, ממשיך בנופים מתונים ומישוריים ומשמש עורק חיים חשוב למיליונים של תושבים במישור ה'אינדו גנגטי', עד שנשפך למפרץ בנגל בים ההודי במזרח.
במהלך השנה בה חיינו בהודו בקרנו בכמה ערים בהן עובר הגנגה: רישיקש, הרידוואר וורנסי וראינו איך הנהר פוגש את העיר בחזית בנויה בצפיפות עם רצף גאהטות.
הגאהטות הינן גרמי מדרגות רחבים המאפשרים למאמינים הטובלים בנהר גישה נוחה אל המים. הצופה מן הצד יתקשה להבחין בין אלה שעושים זאת כטכס רוחני עמוק ואחרים שטובלים בנהר לשם הנאת הטבילה.
בגאהטות נערכים מדי ערב טכסי שירה (ארטי) - הודיה לאל בהם משתתפים המוני אדם, מפזרים פרחים ונרות דלוקים בנהר. בחלק מהגהאטות נערכים טכסי שריפה ופיזור אפר המתים.
ורנאסי זכתה למעמד מיוחד כעיר עליה לרגל מכל הודו, שכן קיימת אמונה כי מי שמת בוארנאסי יזכה בחסד ההארה. זקנים רבים מלווים במשפחותיהם, מגיעים אל העיר על מנת לסיים בה את חייהם. המוות הינו ההבטחה האחרונה לשחרור ואין להחמיצה.
למרות הנוכחות המאסיבית של טכסי שריפת הגופות ופיזור האפר במי הנהר, וארנאסי הינה עיר חיה ותוססת עם מורשת תרבותית נדירה וייחודית המיועדת להיות מוכרזת על ידי אונסק"ו כאתר שימור עולמי.
הגדה השניה, מול גדת הגאהטות מלאת החיים, נמצאת גדת המוות: ריקה, שקטה, דיונות חול טבעיות נפגשות המים, עליהן משקיע הנהר סחף ואפר. איש לא יעז לדרוך או לשהות בה.
גדה זו מייצגת את הריק כשהחיים פוסקים, את העולם שמעבר.
הפרה ההודית
אחת מהתופעות הבולטות בנוף העירוני ההודי היא הפרה המסתובבת באין מפריע ברחובות ובגנים וזוכה ליחס של קדושה וכבוד. ראיתי אותה לעיתים מקושטת, עם קרניים צבועות בתכלת או אדום, זוכה לחיבה ולטיפת יד של מי שעובר לידה ולעתים קרובות תוגש לה קערת חלב. זוהי קרמה טובה.
גנדהי, נשיאה הראשון של הודו, ראה ב'קדושת הפרה' את המתנה המשמעותית ביותר שנתנה הודו לעולם.
הפרה מסמלת נתינה לאדם: נושאת המשאות, מושכת המחרשה בשדה, מקור החלב ומקור הדלק לחימום ולבישול. קדושת הפרה מתחברת ליסודות התרבות ההינדית החל מהשמירה על צמחונות, דרך מתן הכבוד לכל היצורים הברואים ועד לביטוי של חמלה.
לעומתם, המראה של הפרה ההודית, האהובה, המקושטת, הקדושה, מחטטת בערימות זבל עירוניות צרם לי והיה בעיני בסתירה לכל הנאמר, אך בהודו נדמה שאינו מפריע לאיש.
עצים וקדושה במרכז ההוויה הגשמית
לעץ מעמד מיוחד בנוף ובתרבות ההודית.
האל וישנו מגולם בעץ הפיקוס הדתי, דבר שמסביר את מנהג הנשים הסובבות את העץ בתפילה ומנחה בשעות השחר המוקדמות. קשירת חוטים בתנועה סיבובית מדיטטיבית תוך שינון התפילה הינה לחיבור עם האל, חיבור עם האלוהים שבתוכי.
'מיקדשי עץ' נפוצים בהודו גם בשולי כביש או רחוב. גזעי העצים מסומנים בצבע בולט בנוף ולידם נמצא הרבה פעמים מבנה מקדש קטן.
בואראנסי ראיתי אנשים חוצים את הכביש אוחזים בידיהם מנחה יפה וצבעונית עם פירות, פרחים, אורז וקטורת. הם מניחים אותה במבנה של מקדש קטן וזעיר ליד עץ הפיקוס הצמוד, כורעים ועורכים טכס תפילה המנותק מכל מה שמסביב.
מקדש עץ ברחוב ועגלת רוכל חיים זה לצד זה בטבעיות
אבל ממש בסמוך לעץ, בטבעיות וללא כל סתירה נראית לעין, כלי רכב נכנסים למלא דלק בתחנה שבסמוך, נהגים יורדים להשתין ורוכלים מציעים את מרכולתם המצומצמת.
פרות ופרים קשורים בעגלות או נעים בטבעיות במרחב והסאדוס (הפרושים) בעטיפות כותנה כתומות ממוקמים בשפת הרחוב כאילו הוא ביתם המובן מאליו, מוגדר בחבילת סמרטוטים ושמיכות, מקל מסמן תחום שבין הכביש ל"בית".
לעתים הסאדוס מזמינים את המבקר במקדש לקבל מהם ברכה או התייעצות אך בעיקר לקבל קארמה טובה על ידי נתינת תרומה.
חיים שלמים של קודש וחול מתנהלים ליד העץ הקדוש, ברצועת השוליים הצרה והלא סלולה הצמודה למיסעת האספלט.
לסיכום
בבואך אל הנוף ההודי אל לך להתבונן בו כפשט, אלא כתוצר של חברה מאמינה, המקבלת ניגודים באופן לא שיפוטי. החלקים השונים של החיים מנוגדים כביכול לאחדות השלימה של ה'פורושה', אבל הבנה הדורשת מידה של התעלות וקבלת המציאות תכיל את הכמיהה לשלם וגם את חלקיו המופרדים.